אופרייט ליס בע"מ נ' שיפמן ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בצומת מרומזרת, וכל צד טוען שרכבו חצה את הצומת כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, ואילו הרכב האחר חצה את הצומת למרות שמופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. בגין אותה תאונה הוגשה תביעה נוספת, בגין הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעים. תובענה זו טרם נתבררה והיא תלויה ועומדת.

התאונה נחקרה על ידי המשטרה, אך המשטרה לא הגיעה למסקנה המאפשרת הגשת כתב אישום נגד מי מהמעורבים.

נהג רכב התובעת העיד שהוא התקרב לצומת, הבחין שהאור בכיוון נסיעתו ירוק, על כן המשיך וחצה את הצומת בנסיעה רציפה ובמהירות של 50 קמ"ש. לפתע הבחין ברכב שהגיח משמאלו, הוא בלם אך לא יכול היה למנוע את הפגיעה, וחזית רכבו פגעה ברכב האחר בצידו הימני אחורי. בגרסת נהג רכב התובעת תמך עד נוסף, נהג רכב אחר שנסע מאחור, וגם הוא העיד שרכב התובעת חצה את הצומת באור ירוק.

נהג רכב הנתבעים העיד שהוא עמד לפני הרמזור והמתין שהאור יתחלף מאדום לירוק. עם התחלפות האור ברמזור הוא החל בנסיעה, ולקראת סוף הצומת, לאחר שחלף כמעט על פני הצומת כולה, פגעה בו בעוצמה רבה מכונית התובעת, בצידו הימני אחורי של הרכב. עדותו של נהג רכב הנתבעים נתמכה בעדות אשתו שישבה לצידו, גם היא העידה שרכבם נכנס לצומת רק לאחר המתנה לפני רמזור אדום, ורק לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק.

בחנתי היטב את כל חומר הראיות, והגעתי למסקנה, כי הנתבעים הוכיחו, על פי מאזן ההסתברויות, שרכבם הוא שחצה את הצומת באור ירוק.

כאמור, הן נהג רכב הנתבעים והן אשתו, העידו שהם המתינו ברמזור אדום, ורק לאחר התחלפות האור ברמזור, הם החלו בנסיעה. הסיכוי שנהג ימתין לפני רמזור, ולמרות זאת יחליט להיכנס לצומת באור אדום, אינו רב. ב"כ התובעת טען כי יתכן ונהג רכב הנתבעים טעה בין הרמזורים, ונכנס לצומת כשהוא מביט ברמזור המאפשר פנייה ימינה, ולא ברמזור המאפשר נסיעה ישר ושמאלה, הוא כיוון נסיעתו. אכן כן, אפשרות זו, קיימת, ויש בה, לא אחת, כדי להסביר תאונות. אלא שבענייננו נראה לכאורה, שלא כך אירע. הנתבעים הגישו תוכנית רמזורים, ממנה עולה ששני הרמזורים המוצבים בכיוון נסיעת רכב הנתבעים, הן זה המאפשר פנייה ימינה, והן זה המאפשר נסיעה ישר ושמאלה, מתחלפים באותה שנייה (מופעים 4, 5 לתוכנית הרמזורים, נ/4). תוכנית זו שוללת לכאורה את האפשרות שטעות בין הרמזורים גרמה לתאונה. ב"כ התובעת טען שיתכן ויש במקום גלאי דרישה, המשנה את תמונת הרמזורים. אלא שלא הוגשה כל תוכנית אחרת, ולא הוצגה כל תשתית עובדתית מכוחה ניתן להניח שיש במקום גלאי דרישה המשנה את תוכנית הרמזור. אפשרות בעלמא, אינה יכולה לבסס טענה לטעות. על כן נראה לכאורה, שהאפשרות לטעות בין הרמזורים, אינה ממשית, ובעינה עומדת ההנחה כי אין זה סביר שלמרות המתנה להתחלפות הרמזור, יחליט נהג רכב הנתבעים להיכנס לצומת, כאשר האור ברמזור טרם התחלף.

מאידך רכב התובעת נכנס לצומת בנסיעה רציפה. נהג הרכב גם העיד שהוא נכנס לצומת במהירות של 50 קמ"ש, מבלי להאט, מאחר והבחין שהאור ברמזור, ירוק.

כאמור, בגרסת נהג רכב התובעת, בדבר כניסה לצומת באור ירוק, תמך עד שנהג רכבו ברכב אחר בצומת. לכאורה, עדות זו, שהיא עדות של מי שאינו קשור לתאונה, אמורה להיות מכרעת. אלא שהגעתי למסקנה שאין לסמוך על עדות זו, וככל הנראה העד אינו זוכר נאמנה את מהלך הדברים. עד זה נחקר במשטרה והוא העיד, כי הוא נהג רכבו בכביש ולפניו רכב התובעת. הרכבים הגיעו לצומת, עצרו באור האדום, עם התחלפות האור ברמזור הם החלו בנסיעה, ולפתע נפגע רכב התובעת מרכב אחר שהגיע משמאלו (ת/4). עדות זו, על פניה, שגויה, מאחר ואין מחלוקת שרכב התובעת נכנס לצומת בנסיעה רציפה, ולא עצר קודם לכן לפני רמזור אדום. בעדותו בבית משפט שינה העד גרסתו, והעיד שהרכבים לא עצרו לחלוטין טרם כניסה לצומת, אלא היתה האטה בלבד. לא רק שמדובר בשינוי מהותי, ללא הסבר, אלא שכאמור, נהג רכב התובעת העיד שהוא לא האט רכבו טרם כניסה לצומת. לאור האמור, הגעתי למסקנה שאין לסמוך על עדותו של עד זה. יש להוסיף כי בהודעתו במשטרה מסר העד כי ראה את התאונה ממרחק של 80 – 100 מ', ובהתחשב בכך שבכיוון נסיעת רכב התובעת ישנם שני רמזורים, יתכן והעד טעה ברמזור. כך או כך, אין בעדות זו כדי להכריע.

מאידך, מסיבות שלא הובהרו בחרה התובעת שלא לזמן לעדות עד רלוונטי. נהג רכב התובעת היה נהג חדש, ולידו ישב אביו, כמלווה. למרות האמור, האב לא זומן ליתן עדות, ולא ניתן לכך כל הסבר. אין ספק שבנסיבות תיק זה, מדובר בעד רלוונטי ביותר. מטרתו של מלווה היא להיות "עין שנייה" בכביש, היינו אין מדובר בנוסע רגיל, שמטבע הדברים, אינו ער תמיד לנסיבות התאונה, אלא לנוסע שהוא מעין "נהג שני". בנסיבות אלו, יש להחיל את הכלל, לפיו מניחים שצד, שללא סיבה סבירה, נמנע מלהביא עד רלוונטי, עושה כן מאחר ועדותו היתה תומכת דווקא בגרסתו של הצד האחר.

התוצאה היא שמטעם התובעת העידו שני עדים, נהג הרכב, שאישר שהתקרב לצומת בנסיעה רציפה ומבלי להאט, ועד נוסף שלא ניתן לסמוך על עדותו. מאידך, עד חשוב ורלוונטי, לא הובא. מטעם הנתבעים העידו שני עדים, נהג הרכב ואשתו, ושניהם העידו כי המתינו לפני הרמזור, ורק עם התחלפותו, החלו בנסיעה. שניהם העידו כי לא טעו ברמזור, ותוכנית הרמזורים תומכת בגרסתם.

לאור האמור, הגעתי למסקנה, כי רכב התובעת "גנב" את הרמזור, ונכנס לצומת למרות שהאור ברמזור כבר התחלף לאדום. התוצאה היא שהאחריות לתאונה רובצת על נהג רכב התובעת, ודין התביעה להדחות.

מאחר ויש תביעה נוספת, ועל מנת לחסוך התדיינויות, אומר כי הגעתי למסקנה שבנסיבות המיוחדות שבפני, אין לייחס לנהג רכב הנתבעים כל אשם תורם. מסקנה בו מבוססת על מיקום התאונה בצומת, על גודלה של הצומת, על מספר הנתיבים בצומת, על מיקום הנזקים ברכבים המעורבים, ועל עדותו של נהג רכב התובעת לפיה הוא התקרב לצומת בנסיעה רציפה ונכנס לצומת מבלי להאט כלל.

התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות שני עדי הנתבעים בסך של 350 ₪ לכל עד, ובשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך של 5,000 ₪.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ב, 09 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: